קופסת תכשיטים קטנה אמיתית, היו אומרים עליה וכמה שזה נכון! הבוקר אני ובעלי טיילנו ברחובות הקטנים (מוקדם מאוד, אז אין הרבה אנשים בתמונות) וניסיתי לספר לכם למה אני אוהב את זה. אני אוהב את זה כי הוא קטן, רומנטי, הבניינים יפים וכמעט הכל עוסק במוזיקה ואומנויות. אני אוהב את ערכי התאגיד, את תדמית החנויות, את מקומות הישיבה הרבים בחוץ ואת הרוגע שאופייני לעיר הזו.
אני אוהב את זה כי אנחנו מקבלים את כל מה שאנחנו צריכים, אבל לא באופן פולשני. אולי אפילו תצטרך לעשות מחקר קטן. מה שאני מאוד אוהב זה שכאן למדתי באמת לשחרר את עצמי (לא ככה, רק בנים רגילים לזה). אף אחד לא בוהה, בוהה או מתייחס אליך בצורה פוגעת. זה בסדר אם השיער שלך סגול, זה בסדר אם בן הזוג שלך מאותו המין שלך ואולי אתה הולך יד ביד, זה בסדר לצלם אם בא לך. כאן העיר היא וינטג', לא האנשים.
כאב הלב שלי הוא שיש הרבה חוטים בגלל הטרולי (obus), אז אני יכול לצלם פחות, כי החוטים הרבים האלה די מבלבלים. עם זאת, אין ערפיח, וזה אולי חשוב יותר מאותן תמונות מעטות.
אחד השליליים הוא שהתחום הזה עדיין קצת מפגר מבחינת תזונה. למרות שיש יותר ויותר מסעדות טבעוניות, הן עדיין לא האמיתיות, במיוחד בימי ראשון ושני. באותה תקופה צמחונים לא אוכלים או סתם רועים בשדות. או שהם נלחמים כדי להיכנס למרחבים הפתוחים...
כמובן, אני לא מתלונן, אבל היי! בואו נתעדכן בערים האחרות...
אז אנחנו מעדיפים לאכול כאן את ארוחת הבוקר הרומנטית של סוף השבוע שלנו, ונטל הבישול נשאר בבית...
בסך הכל אני אוהב את זלצבורג, אני אוהב את האווירה ואת העובדה שהייתי כאן בפעם הראשונה בחיי באופרה. מזמן לא הייתי מעז לנסוע, במיוחד לחו"ל, כי מי אני שאסע למקום כה יוקרתי? זו הייתה חוויה נהדרת להשיל ממני את החרדה. נראה שאני ממש בבית כאן (הם לא רוצים להכניס לי את הראש לאיקאה אם במקרה אסתכל על מישהו)...
אם עדיין לא היית כאן, אני יכול רק להמליץ לך לבדוק את זה. אם היית שם, אתה יודע על מה אני מדבר...