בהתלהבות רבה סיפרתי לבעלי שהספר מסביליה יוצג בוורונה השנה (והוא, לעומת שקל, גם קיבל את הבשורה הזו בהתלהבות רבה...חחח)! מכיוון שזה היה הרצון הישן שלי (הרצון שלנו) ללכת לפסטיבל האופרה, הוא כמובן לא חשב על זה הרבה ומיד חיפש את הפרטים. השלב הבא היה להזכיר סדרה של יונקים, כי האיטלקים המטופשים לא יכולים אפילו למכור כרטיס רגיל, אבל הוא התגבר מהר על הבעיה (כמו תמיד) וכבר היו לי התכווצויות בבטן, מה יקרה למימו שלי לסוף שבוע . מיד שוחחתי את סנדקית הפיות היקרה לעזור לנו, אז זה נפתר.
ביום הטיול ברור שלא קמנו מוקדם, לא יצאנו בזמן והיה פקק בכביש. עם זאת, אדרי התחמק במיומנות מהקהל וכך נסענו בדרך יותר יפה ורגועה, וגם הגענו בזמן טוב... ללינה אחרת... בגלל האיטלקים הלא נורמליים (חחח)! שוטטנו בפאתי וה-GPS תמיד הוביל אותנו למקום אחד בלבד, כלומר הבריאות של מלון löbidé. ישבנו חיוורים באוטו ורק כל הזמן אמרתי שזה לא אפשרי, הזמנתי מלון ממש ליד הזירה כדי שאוכל להסתובב בנעלי עקב אחרי שנשתה משהו או שניים. השווינו את הכתובות בכל הפלטפורמות האפשריות והתברר שלא מצאנו את הכתובת הנכונה בגלל שגיאת הקלדה קטנה. חחח, נפלה לנו אבן גדולה מהלב. למעשה, לא היינו צריכים להיות מופתעים, כי זה תמיד קורה.
הלינה האמיתית שלנו הייתה במרכז ברחוב קטן ושקט. חדר סופר קטן, נקי ושקט. בטוח שאם נלך שוב ויש מקום, נזמין כאן שוב.
לבסוף ארזנו ולקחנו את העיר על כתפינו. מה הבעיה הכי גדולה עם איטלקים? אתה בהחלט תגיע לשם בזמן הסייסטה. ומה אתה רוצה ברגע שאתה מגיע? לאכול, כמובן. הבעיה היא שלא סתם מסעדה טובה לנו. כל מה שבדקתי היה סגור חוץ מאחד...רק המטבח היה סגור עד שש, וזה לא טוב לנו, כי עד שמסיימים וחוזרים ללינה...אז אנחנו לא ממהרים. הבחורה אמרה שהיא יכולה להרכיב עבורנו כמה דברים שלא דורשים אומנויות קולינריות, אז היינו מרוצים לגמרי ומצאנו את עצמנו ליד שולחן פרוש מדהים.
אחרי שסיימנו התחלנו חזרה וראינו שכבר מתאספים אנשים בזירה. השעה הייתה בערך שבע והמופע התחיל בתשע. זה אם לא קונים כרטיס מראש, במקרה כזה צריך ללכת מוקדם לצערנו, לא תקבלו מושב רגיל ותוכלו לדחוף בחום. זו לא אופציה עבורי, מעולם לא הייתה.
חזרנו למקום הלינה, מצלמים ומצלמים קצת. העיר הזו יפה ותמיד מראה פנים אחרות. אני עדיין קורא לזה שילוב של מיני רומא וונציה. שניים באחד.
חשבתי שחזרנו, התכוננו. לצערי לא יכולנו להביא מצלמה כי מותר לצלם סרטונים או תמונות אבל רק עם ציוד חובבני וזה הטלפון. ככה צילמנו כמה צילומים, אבל נשבעתי לא להעלות לכאן תמונות טלפון, אז אני נצמד לזה.
הערב היה נפלא, ההופעה הייתה נהדרת! נוף יפה, צלילים מדהימים. אפרול שפריץ מגניב, שמפניה! זה באמת האירוע בשבילי! אני מציין שאנשים רבים אינם מסוגלים להתנהג כראוי לאירוע, הם מגיעים בשורות ובחולצות טי. לא הייתי נותן להם להיכנס, במיוחד בגלל שהיה קוד לבוש. חלקם התעלפו מהחום ונלקחו באמבולנס (אם כי אולי לא מהחום, אבל למראה כמה מעטים מהם יודעים נימוסים טובים-LOL), אבל גם זה טופל במקצועיות. כן, אגב, היו הרבה פרמדיקים, משטרה וכו' בזירה, מערכת בקרת הכניסה היא בדיוק כמו בשדה תעופה.
כשההופעה הסתיימה (בערך אחת וחצי), ישבנו בכיכר לאפרול. כמעט כולם עשו זאת. כשהאמנים יצאו מהזירה וצעדו לאורך ה-korz, כולם קמו אחד אחד במסעדות (בחוץ) ולוו בתשואות רמות ומחיאות כפיים. עור אווז גם עכשיו כשאני כותב שורות אלו. באמת חוויה נצחית!
בהליכה לכיוון הלינה, עצרנו בבר, אבל רק בגלל שהיה ג'אז אטמוספרי והילד שהגיש היה חמוד מאוד. זה היה ערב נעים וחמים, כולם הסתובבו בחוץ, והיינו לבד הרבה זמן. ולא הייתה לי את המצלמה שלי!
הבוקר הגיע מהר...וקראתי לקפה! איזו דרמה! לא היה חלב צמחי, אז בפעם הראשונה בחיי שתיתי אותו שחור, פשוט עם סוכר. וכמה שזה טעים! אני מתכוון לקפה.
אחרי שארזנו הורדנו את החפיסות שהספיקו לשבוע, הלכנו לראות את העיר, לאכול ארוחת בוקר ולשתות עוד קפה. לא כבשנו הרבה, חזרנו למסעדה בה אכלנו יום קודם. נסענו במעלה ההר כדי לראות את העיר משם, ואז ירדנו ל-via Mazzini, אדרי לא עמד בפני סטנלי טוצ'י וקנה ממנו ז'קט וחולצה קיצית. גם אני הייתי קונה את זה, לאיש היה זוהר כזה. תחושת ספרצאטורה אמיתית של חיים. אני אוהב איטלקים טיפשים! אחרי זה היה לנו רק דבר אחד לעשות... הביתה! חוזרים הביתה לגיבור הקטן שלנו, שכנראה ישן בסוף השבוע הזה, למעט כשהסנדקית שרה לו מהשיער הזהוב. אני בטוח שהוא אהב את זה, כי הוא אוהב כל מה שהוא שירה או קריאה.
השארתי את הסרטון שאדרי עשה לסיום. לאחרונה התחלתי לכתוב בווג. ובכן, כמובן לא במובן המסורתי, כי אני לא אוהב לדבר, אלא בסוג של סגנון אסייתי, עם כתוביות. במילים אחרות, זה יותר שילוב של סגנונות מזרח ומערב, כי אני לא מדבר, אבל הקצב קצת יותר מהיר. מה שתגיד. בדוק את זה אם עדיין לא ראית את זה. ואם אהבתם תרשמו, כי זה ישמח אותי מאוד...
אני מאחל לך קיץ נעים! אני עדיין מתכננת בלוג קיץ אחד או שניים, ואז אני אצלול לתוך הסתיו! יאפי!!!
