אני רוצה להודיע לכם מראש שלצערי לא חשפתי את עצמי בכל הנוגע לתמונות. לא היה לנו הרבה זמן, אז רציתי פשוט להיות שם. דרך אגב, הלינה שלנו הייתה האהובה עלי. בהתחלה קצת פחדתי שנצטרך לחלוק עם רוחות רפאים, אבל למזלי הצלחנו לגרש אותם עם בושם ודוחה יתושים, אז הם השאירו אותנו בשקט (או שפשוט היה לי יותר מדי אפרול ולא היה לי שימו לב אליהם). אז אהבתי את הלינה, מזג האוויר היה טוב, לצערי טוב מדי בשבילי. עוברים מהסתיו לקיץ, כשאני מחכה לראשונים מהאביב??? האם אנחנו נורמליים? ובכן, זו הייתה בדיחה, כי ברור שלא רציתי להקפיא...למרות שהייתי מוכנה להכל. בכל מקרה, הלילה השני בעיר היה די מפחיד. סופת רוח ענקית שטפה את הרחובות הקטנים, וסחפה את כל מה שהיה שם. כמובן, אז הוצאו החפצים הישנים, לפינוי אשפה. אז זה היה די מפחיד לראות את החומר האיטלקי המצמרר שעף ברוח.
הזמנו חדר בקומו, שהוא ענק (אני מתכוון לעיר)! חשבתי שיש כאן רק כפרים קטנטנים, כיוון שזה אגם, קטן יותר מגארדה, אז כנראה שלא אסתכל על זה (חשבתי לעצמי), מספיק לדעת שיש 3 מסעדות טבעוניות (גם כאן עשיתי לא חושדים בכלום, למרות שהם לא גדלים בכל שיח). בכל מקרה, קיבלנו את ההחלטה הנכונה מבחינתנו. כמובן, אני מעדיף להמליץ לאחרים על מקום קטן, כי לא כולם מיוחדים כמונו.
ציינתי פעם שלאחרונה אנחנו לא באמת מטיילים במשך פרקי זמן ארוכים, ובגלל המגיפה הפסקנו כל מיני תכנון. הוא פספס את החישובים שלנו הרבה פעמים, אז העדפנו לוותר על זה. אני מניח שלא היינו לבד בזה. כמו כן, יש את החתלתול שלנו, שאני מפחד להפקיד בידי מישהו. שומרי חתולים ומלונות חתולים אינם באים בחשבון. מימו נשארת בבית כי היא נסיכה עם שגרה משלה. בסופו של דבר, הגורל גרם לכך שעשינו סנדק הדדי עם אחד מעמיתינו היקרים, לו יכולתי נשבע שאעגן את שמה בזהב (גם לה וגם לבן זוגה)! כן, אנחנו דואגים זה לזה בעיניים. זה הפך לברית אמיתית. קואופרטיב הסנדקות Cica Fairy. או משהו כזה. חה חה. למימו יש אופי קצת קשה (חשבנו), אבל החתול שלהם הוא מסייה גדול אמיתי. כך יצא שבמשך שנים, עכשיו סוף סוף יצאנו החוצה. הייתי קצת עצבני, אני מודה, אבל אני חושב שזה נורמלי.
נושא החתול נסגר. הוילה בה שהינו הייתה מקסימה עבורנו. אנחנו תמיד מחפשים מקומות אותנטיים. האוכל שמימי, האגם יפהפה (כמו כל האגמים מהסוג הזה)! הנסיעה לבלאג'יו הייתה מפחידה. ברור, מה לא בסדר איתי? חה חה. אבל באמת! כבישים הרריים צרים, נהגים משוגעים, רוכבי אופנוע, רוכבי אופניים, הולכי רגל, עיזים... כן, הם לא שם, כלומר לא על הכביש (זה היה בסרט של אדם סנדלר/תעלומת רצח/, אז לא יכולתי לפספס זה)!
לא פגשנו את ג'ורג' קלוני, אז למרבה הצער הוא לא יכול היה להזמין אותנו לקפה. אין בעיה, הייתה לנו מכונת קפה משלנו במקום האירוח. נספרסו, מה עוד?
בדרך הביתה, ממש כמו בדרך לשם, עברנו דרך שוויץ. עכשיו יש לנו מדבקה שנתית לכביש מהיר, כי זה כל מה שיש. מצד שני, אין הרבה כבישים מהירים. מה שתגיד. אולי נחזור כי יש מקום שאני רוצה לצלם, למרות שהם לא התגנבו ללב שלנו.
בסך הכל, אנחנו מאוד שמחים שסוף סוף יצאנו ושהמימוקה שלנו הייתה בטוחה. אנחנו כבר מתכננים את הטיול הבא, אבל זו המוזיקה של העתיד, אני לא אכתוב עליה עד שנחזור. אני מקווה שהתמונות (למרות שבאמת לא צילמתי הרבה) עדיין מספרות סיפור על משהו...משהו יפה.
מאחלת לך טעינה נעימה של חודש אוקטובר, עם ריחות מתוקים, בתים חמים והמון אהבה. אנחנו מתכוננים לליל כל הקדושים...
ממשק משתמש: נותרו עוד כמה תמונות בסוף!
מאחורי הקלעים:
