אני מניח שהתגעגעתי לזה נורא כבר (חחח). למען האמת, מאוד התגעגעתי לבלוג, אבל פשוט לא היה לי זמן לזה, נכנסתי לכל כך הרבה דברים. עם זאת, במחצית השנייה של השנה, אני מתחיל לקבל קווי מתאר של מה אני שומר ולמה אני לא נותן יותר אנרגיה (או לפחות המערכת מתחילה להיווצר, כך שהדברים הרבים האלה צורכים פחות אנרגיה).
אז חג המולד הסתיים ולא כתבתי על זה שום פוסט, זה כל כך מוזר. וגם לא על ליל כל הקדושים. זה כמעט נשמע חולני.
מצד שני, התחלתי את 2024 בצורה יותר יצירתית ופתאום לא הבנתי מה לא בסדר איתי, אז התברר שזו שנת הדרקון, מה שאומר שאם אתה לא יצירתי אתה עדיין כן. ככה הכל התחיל...
הצילום חזר לחיי ומה שעוד יותר מפתיע זה שגם בעלי התחיל לצלם ויש לו כישרון לזה (הוא פשוט כל כך צנוע!). בנוסף לדיגיטל, הופיע גם צילום אנלוגי, שאני מודה שלא הולך כל כך מהר, בעיקר כי צריך להשקיע בזה זמן. זה לא עובד אם יש לך 10 דקות, זה בסדר! צריך לצלול לתוכו. עם זאת, יש כבר כמה גלילי סרט שמחכים לפיתוח. זה תהליך מרגש ואיטי להחריד.
התמונות שצולמו לסרט קסומות! לא כולם אוהבים את זה, כמובן, אבל אצלי יש בו אווירה שגורמת לי להתפוצץ ללב. זה מחזיר אותנו אחורה בזמן לתקופה שבה אפילו לא נולדנו, כשהדברים האלה היו בעלי ערך רב, שכן הם דרשו הרבה זמן ואנרגיה, וכמובן כסף (גם עכשיו). בעידן הדיגיטלי הכל כל כך מהיר. אני לא אומר שזה חסר ערך, כי עדיין יש אבני חן, אבל זה גם דורש הרבה אנרגיה, אז חזרנו לנקודה: זמן יקר. וגם מים, אבל זה נושא אחר.
אני שוב אוהב צילום דיגיטלי ובזמן האחרון אני מצלם יותר ויותר תמונות, אולי בגלל שגיליתי את היתרונות שלו. מַעֲשִׂי. הנושא האהוב עלי הוא החתול שלי (היהי) וחפצים, דברים קטנים שונים.
אה כן! יש לי תחביב חדש. עד עכשיו הייתי אחד מהאנשים שהיו נגד הדבר הזה, אבל עכשיו הוא בין האהובים עלי. זהו יצירת תמונות עם AI. כן, עדיין התמונות. עם זאת, אני חושב שהנושא הזה ראוי לפוסט נפרד, אז אני אחזור אליו ואעביר את התמונות למכונה הזו בינתיים. קודם כל, אני אוהב את זה ולפעמים אני שונא את זה (אני גם אגיד לך למה). עכשיו אני רק הולך להראות לכם כמה יצירות מופת (חחח) כדי שתוכלו לראות בערך איך זה כשצילמתי את התמונה עם MI. זה כיף וגם הרבה זמן, אני רק אומר. אנשים רבים חושבים שזה כמה רגעים. כן. ואז זה יהיה ככה.
התמונות האלה קצת סוריאליסטיות, אבל זו הנקודה. אני חושב כך. הכל כאן הוא רק נקודת המבט שלי, לא עשיתי שום מחקר בנושא.
נחזור למה נסוגתי (אה-חחח). קנינו בית. זה לא משנה איפה, הזמן יגיד. זה בהחלט מאוד מגניב, אבל זה ידרוש הרבה מאוד תשומת לב בזמן הקרוב (ועבודה ולא מאוד תקציבית כרגע), אבל יש לו כל כך הרבה אפשרויות והגינה ענקית. לא, לא ענק, אבל ענק ענק! זה היה החלום של אדרי, לא שלי. רק שהייתי רוצה לבשל ריבת תות, כי זה הרצון הישן שלי, אבל זה מצריך תנאים כאלה (חחח). אז הבית שם, אני לא רוצה לצאת לחופשה, כי מימו שלי מתאהב בנו יותר ויותר, היא אוכלת רק אם אנחנו מלטפים אותה. אני חושב שהוא פינק אותי קצת. אז השנה אני לא רוצה ללכת, אולי כשאצליח. אבל אנחנו הולכים לאופרה בשבוע הבא, זו מתנת יום ההולדת השנתית שלי. אני מתכוון למתנה של אדרי אלי. בוא נראה את דון ג'ובאני אם זה נכון. אני קצת לחוץ.
אה, ויש לי משקפיים, אבל אני צריך אותם לפעמים רק אם אני יושב הרבה מול הצג. אחרי זה, אני לא יכול לראות את האותיות כי הכל זורם יחד. אתה חייב לקרוא אותו. כמובן שבמהלך הקיץ ירד הזמן שאני מקדיש לקריאה, אבל הסתיו מגיע (לא?) ואז אני אסכם את זה. כי כל כך חם עכשיו שאנחנו מעדיפים ללכת לשחות באגם הקטן. יש כל כך הרבה מים יפים בשביל זה, אבל משום מה אנחנו הולכים לאגם רטרו קטן. ממש כמו ב-1980. יש לו אווירה כל כך ישנה להפליא שהדבר היחיד שחסר הוא הפנימיות המנופחות (צמיגים צפים).
בעלי גידל שפם. אני אוהב את זה! ביקשתי את זה, ואז זה נשאר כי גם הוא אוהב את זה. מלך השפם. אני אומר, עכשיו יש לנו שנות ה-80 וה-90, כי קנינו גם מצלמת VHS. קַלֶטֶת. גם זה. זְמַן. זמן זמן. התוכנית שלי היא לכתוב באופן קבוע, אם לא יותר, אז מדי חודש (זו גם המערכת), אבל לא מדי שנה, כמו בעבר.
אני לא יודע מה פספסתי, כנראה הרבה דברים, אבל אני חייב ללכת עכשיו כי אני כותב את הפוסט הזה לפחות 4 שעות ואם אמשיך ככה אצטרך להרכיב משקפיים, אז אני ארגיש זקן. זה לא יהיה טוב לאף אחד.
אני מאחל לכולם עוד שבוע נעים, אני מקווה שאוכל להביא מערכת גם לכתיבת הבלוג שלי, כי אני מאוד אוהב לקרוא אותו בחזרה.
בוקר טוב 2024. שלום לכולם! אני מניח שהתגעגעתי לזה נורא כבר (חחח). למען האמת, מאוד התגעגעתי לבלוג, אבל פשוט לא היה לי זמן לזה, נכנסתי לכל כך הרבה דברים.