אולי זה הדבר שהכי קשה לדבר עליו. איך אנחנו מדרגים את עצמנו? בכנות, או סתם להדגיש את התכונות הטובות שלנו, כמו בקורות חיים? כפות הידיים שלי כבר מזיעות, למרות שאני יושב פה לבד מול המכונה.

אני מרגיש שאני חולם נצחי שקצת מושפע מהעולם החיצון. לכן אני מסתגר לעתים קרובות בתחום הפנימי שלי. אני לא אוהב המונים, הם פשוט מעוררים בי חרדה, כמו גם שיחות חובה. אני מופנם, זו הנקודה.

אני מאוהבת בחתול שלנו, הוא פשוט נס! זה מלמד אותנו הרבה על סבלנות, אהבה ואיך לוותר על המקום הראשון כדי בכל זאת להיות מאושרים. יותר פשוט: אני כבר לא הדבר הכי חשוב לעצמי.

בעלי הוא האדם הכי טוב בעולם, למרות שהוא קצת רועש (הוא שואב אבק עכשיו, אז אני לא יכול לשמוע את המחשבות שלי). הייתי מוסיף כאן אימוג'י, אבל גם אני מתרגל לזה, כי לאט לאט אני לא מצליח להתבטא בלעדיהם.

אני מעריץ ענק של הסתיו, ליל כל הקדושים וחג המולד. אבל עד כדי כך שאני ממש משתגע כשאני מרגיש את הריח הראשון של רוח הסתיו...

אני אוהב ספרים (גם לקרוא)! יש הרבה כאלה וזה גורם לבעיה מתמדת איפה לשים אותם. כי הדירה שלנו די קטנה, אבל יש לנו גינה ומרפסת, ובגלל זה אנחנו לא מוותרים עליה. בנוסף, שכר הדירה די טוב ואנחנו מאוד אוהבים את השוכר הראשי שלנו. עד כה שכרנו ממנו רק דירה

אה כן! אנחנו גרים באוסטריה, 20 ק"מ מזלצבורג. אנחנו מרגישים שמצאנו את הבית שלנו כאן. הכל הרבה יותר רגוע. הנוף הכפרי, ההרים הגדולים, האגמים הענקיים הרבים יפים. כמו באגדות!